שוויון בבחירת נבחרי ציבור                                                                                               

שוויון בבחירת נבחרי ציבור

הבחירות מטרתן לייצג את דעת הציבור. עד כמה חשוב שקולם של קהלים שונים יישמע בשיח הציבורי? ועד כמה חשוב לבחור בנציגים המיצגים את הציבור? הרב יובל גלאס במאמרו "שוויון בבחירת נציגי ציבור" מסיק מספר תובנות מתוך בחירת מנהיגי עם ישראל במדבר ולאורך הדורות.

תאריך: אייר תשפ"א מחבר: הרב יובל גלאס

משה רבינו היה המנהיג של עם ישראל במדבר, אבל החל מחטא המתאוננים סייעו לו שבעים הזקנים (במדבר יא יז). על הרכב אותם שבעים הזקנים, אומרים חז"ל (מדרש תנחומא, במדבר יב; ספרי במדבר צה) כי משה רבינו השתדל ליצור ייצוגיות שווה לכל שבט. דבר זה מלמד אותנו כי לדעתו של משה רבינו, במינוי מנהיגי ציבור יש למנות נציגים מכל שבט ושבט.

חשוב לציין כי בית הדין הגדול שהמשיך את שבעים הזקנים לא ייצג בהכרח את השבטים בצורה שווה. זאת משום שבית הדין הגדול כבר לא שימש בתפקיד מנהיגותי אלא בתפקיד של קביעת הלכה.

עקרון זה של ייצוגיות שווה חוזר על עצמו בסיפור שליחת המרגלים מהמדבר על ידי משה (במדבר יג), בשנה הראשונה ליציאת מצרים. על פי הפסוקים, כל השבטים מלבד לוי (נתייחס לכך בהמשך) שלחו מרגל אחד.

הרמב"ן (שם, פס' ב) ורבינו בחיי (שם) פירשו שע"פ האמור בספר דברים (כב,א) אמנם שליחת המרגלים היתה יוזמה של עם ישראל, אך באופן נסתר הקב"ה גלגל את האירועים כך שיישלח דווקא נציג אחד לכל שבט, בכדי שתוצאות השליחות הזו יחייבו את כל ישראל. כלומר, מכיוון שלשליחות יש תוצאות, ולתוצאות הללו יש אחריות, וכדי שהאחריות – לטוב ולמוטב – תהיה כללית, יש צורך כי השליחים ייצגו את כל העם.

הסבר אחר מופיע בדברי הבכור שור (שם) והמלבי"ם (שם), שאמרו שמאחר ולכל שבט יש ייחודיות וצרכים ייחודיים, הרי שרק נציג של השבט יוכל לבחון באופן מהימן את הארץ המיועדת (בכך נוכל להבין מדוע שבט לוי, שלא נחל את הארץ, לא שלח מרגל. וכן כתבו בפירוש דעת זקנים מבעלי התוספות, שם). רק באופן זה, העם כולו יקבל את חוות דעתם של המרגלים. המלבי"ם משווה שליחת מרגלים זו לשליחת המרגלים בסוף ימי משה (במדבר כא, כא), ובערב הכניסה לארץ ע"י יהושע (יהושע ב): בשני המקרים האלה נשלחו רק שני מרגלים וללא כל אזכור מפורש על זהותם או השיוך השבטי שלהם. הסיבה לכך היא שריגולים אלו היו לצורך צבאי ומקצועי, ולכן לא היה ייצוג שוויוני.

הרב אריה שטרן -רבה הראשי של ירושלים- מספר כי את המסורת של משה רבינו להנהגה ייצוגית מצאנו גם אצל הרב קוק  ("תוקף מינוי מדינא דמלכותא", שערי צדק יז):

ומעשה היה, והיא בשאלה ותשובה שהתגלגלה לשולחנו של הרב קוק זצ"ל, בתקופתו בעיר מונקאטש, היה את האדמו"ר שהיה לו תקיפות, והיו בחירות לראש הקהילה, והוא דרש בחירות אזוריות בצורה כזו שהוא ידע שיש לו רוב, ולמיעוט לא יהיה ביטוי, והיה ריב גדול, וזה הגיע לרבנים של ארץ ישראל. הרב קוק השיב בתשובה שלא לעשות כך, אלא לדאוג שיהיה ביטוי לכל הקבוצות בקהילה, והביא ראיות שהכל נמצא אצל כולם וצריך לתת ביטוי לכולם.

נסכם: כאשר מדובר בתפקיד ציבורי הנושא אופי של שירות לציבור, יש לדאוג לביטוי לכלל חלקי האוכלוסייה. זה צודק יותר וגם יעיל יותר. רק מי שמייצג נאמנה את אלה אשר נשלח עבורם, מבין אותם ואת צרכיהם, מסוגל לנהל עמם שיח, ובכך להעניק להם את השירות הטוב ביותר.

האם צריך מפלגות מגזריות, או שהדבר הנכון הוא מפלגת שלטון אחת? איני מכניס ראשי למחלוקת זו... הדבר החשוב הוא שקולו של הציבור יישמע.