הסוד האפל של ההורות ההסכמית

הסוד האפל של ההורות ההסכמית

הרב מיכאל פואה במאמרו "זכויות הילד" שהופיע בעיתון בשבע, דן בשאלה מדוע הארגונים שפועלים לפירוק המשפחה בלחץ מפסיקת בית המשפט המבטלת צווי אימוץ במשפחה החד מינית, ועל ההבדלים שבין ה"משפחה ההסכמית" ו"הטבעית".

תאריך: שבט תשפ"א מחבר: הרב מיכאל פואה

פסק הדין שפורסם לפני כחודשיים (אמצ 25973-10-17) ביחס לביטול צווי אימוץ במה שמכונה משפחה חד מינית הוא צעד חשוב מאוד בפרימת השקר של "המשפחה החדשה" - "המשפחה הסכמית" ולא פלא הוא שהארגונים הפועלים לפירוק המשפחה נלחצו מפסק דין זה כפי שפורסם.

מדובר במקרה של שתי נשים להם נקרא לצורך הענין א' ו-ב', שרכשו זרע של גבר אחד כאשר אחת מהן ילדה מזרע זה שני ילדים והשניה ילד אחד, מתוך מטרה לגדל אותם יחד כמשפחה אחת. נעיר כבר עכשיו שהילדים הם אחים מאב שהם כמובן לא מכירים ויודעים עליו כלום, זו לא הסוגיה שהטרידה את היועץ המשפטי ובית המשפט, אך זו אבן בוחן לבחינת טובת הילד עליה מדברים גבוהה גבוה כל הצדדים.

אחרי לידת שני הילדים של א' בקשו הנשים צו אימוץ על שני ילדיה של א' לטובת ב' וקיבלו. לאחר לידת בנה של ב' נפתח הליך אימוץ של הילד לטובת א', אלא שיחסי שתי הנשים התערערו והן נפרדו. הן ביטלו את בקשת האימוץ לבנה של ב' ובקשת הביטול התקבלה. עתה שתיהן בקשו לבטל גם את האימוץ שבין ב' לילדי א'. אלא שביטול אימוץ הוא הליך משפטי הדורש קבלת חוו"ד של היועץ המשפטי והוא התנגד. לכן על אף ששתי הנשים הסכימו בהליך ההיפרדות שלהן על ביטול האימוץ נאלצה א' לתבוע את ב' בבית משפט על ביטול האימוץ, כאשר ב' מסכימה לתביעה ורק היועץ המשפטי מתנגד. התוצאה של ביטול צו האימוץ אמנם מתבקשת אך בחינה לעומק של הטיעונים הן של היועץ המשפטי והן של השופטת חושפת את מערכת הרמייה העצמית שיש בהורות ההסכמית. נקדים ונאמר שלדעתנו הורות היא מציאות אובייקטיבית שלא ניתנת לשינוי או החלפה ואינה תלויה בהחלטת בן אנוש, ויש להפרידה מסוגית האימוץ או האומנה.

במסגרת הטענות של ב"כ היועץ המשפטי נטען כי "חוק האימוץ יוצר יחס הורות, ממש כמו בהורות ביולוגית....."   ובהמשך מול חוו"ד של המומחית דפנה אדר שמונתה מטעם בית המשפט, והמליצה לבטל את צווי האימוץ, טען ב"כ היועץ המשפטי שחוו"ד זו פסולה היות והיא נשענת על "תפיסת עולם שגויה ומוטעית לפיה מאחר שאין לנתבעת קשר ביולוגי או פיזיולוגי לקטינים הרי שאיננה אימם או שכאשר תמה הזוגיות הרי שתמה גם ההורות של זאת שאין לה זיקה גנטית לקטינים. השקפה כי מעמד הורות מכח אימוץ נחות ממעמד הורות ביולוגית ולכן ניטל לביטול". ולסיום פרק הציטוטים נוסיף שהיועץ המשפטי מתיימר לייצג את טובת הקטינים וטוען כנגד "שיקול של אינטרס האימהות ורצונן שסותר את טובת הקטינים; שיקול של הסתרת סיפור חיים/מחיקת היסטוריה של יצירת נרטיב כוזב שעלול להזיק לנפשם ולהתפתחותם של הקטינים; שיקול של פגיעה בזהות ובהשתייכות של הקטינים; שיקול של פגיעה בזכויות כלכליות."

היות ופסק הדין לא מקבל את דעת היועץ המשפטי, ניתן באופן פשטני לומר שבית המשפט סובר שבאמת יש הבדל בין הורות ביולוגית להורות משפטית ושזו האחרונה אכן במעמד נחות וניתנת לביטול, ומכאן התגובה המבוהלת של ארגוני מפרקי המשפחה. אך זהו רק קצה הקרחון.

נבחן את בקשת היועץ המשפטי המגן כביכול על טובת הילדים מול אינטרס האימהות והמבקש למנוע מהן את הסתרת סיפור חייהם של הילדים. שיקול זה נבחן על ידי השופטת אפק שהגיע למסקנה שעדיף לחסוך לילדים שאלות ותהיות בקשר לזהות האישה שהם יגלו בגיל 16 הרשומה כאימם בתעודת הזהות, וזאת בשעה שכבר עתה היא לא רלוונטית עבורם. "זה יעורר שאלות ותהיות איפה אני טעיתי שבעצם עזבו אותי למה ננטשתי על ידי האישה הזו?"

ומה עם האבא? מדוע היועץ המשפטי ובית המשפט מאפשרים להעלים אותו מסיפור חייהם של הילדים, האין בכך פגיעה בטובת הילד שעוד לפני שיגיע למשרד הפנים להוציא תעודת זהות ישאל מי בעל הזרע שהביא אותי לעולם ומדוע הוא היה מוכן לוותר עלי תמורת כסף? מדוע ב"כ היועמ"ש נלחם על זכותו של הילד להכיר את המטפלת שלו בגיל צעיר רק בגלל שהיא התיימרה להיות אמו והוציאה צו אימוץ ומרגע שסיימה את הטיפול בו אין לה יותר קשר אליו, ולא מאפשר לילד להכיר את אביו שאת זהותו הוא נושא? במקרה זה ההשלכות הן עוד הרבה יותר משמעותיות היות ול-א' נולדה בת ובן ול-ב' בן, שהם אחים מאב. אם הבן של ב' יפגוש את בתה של א' ולא ידע שהם בני אב אחד הם יכשלו בגילוי עריות האסור לפי ההלכה ולפי החוק. השופטת אפק שכתבה "לכל אדם יש שייכות משפחתית והיסטוריה משפחתית, וגם לקטינים יש זכות לזהות ושייכות המשקפים סיפור חיים ששוריו בהסכמות בין בנות הזוג להקים משפחה" לא נתנה דעתה על הקשר הביולוגי שבין כל האחים-האב, והכריעה שאין חובה לספר לקטינים את נסיבות הולדתם ולגלות להם שהם בעצם אחים.

לא תפיסת העולם של המומחית שהובאה לעיל שגויה כפי שטען ב"כ היועמ"ש, אלא תפיסת העולם של כל מערכת המשפט המתיימרת להחליף את המציאות כלומר את בורא העולם, שקשר בקשר דם ומורשת את השותפים הביולוגים והפיזיים בהבאת הילד לעולם. בית המשפט קבע כי "הסיפור המשפחתי התחיל כסיפור רגיל, כמו כל משפחה הווה אומר, עם כוונת אמת ביחס להורות משותפת ולמערכת יחסים שוויוניות כפי שהצהירו בנות הזוג בהסכם ההורות שנחתם". האמנם? כשהילדים יגדלו הם לא יתהו מי הוא אביהם ולהיכן ומדוע הוא לא קיים בסיפור חייהם? הקשר ההסכמי לעולם לא יחליף את קשר הדם. קשר הסכמי קושר רק בין השותפים לו ולא יכול לחול לא על הילד שאיננו שותף לו ולא על מעגלי המשפחה הרחבים של אחים סבים וכד'. קשר חוזי הוא קשר שבטבעו עומד לפירוק היות והוא מבטא הסכמה וכאשר אין ההסכמה החוזה פוקע. קשר הדם הוא קשר של חיים הוא קשר אובייקטיבי ולכן הוא נצחי. פיתוחים טכנולוגים רפואיים המאפשרים להפריד בין הקשר הפיזי שבין איש לאישה לבין חיבור זרע ביצית ורחם, הם נפלאים וצריכים לעזור ולשרת את מי שקשרו ביניהם ברית לגידול הילד שהם שותפים בו. כחברה מוסרית עלינו להגביל אותם למקרים אלו בלבד. אסור לנו להכיר ולעודד מסחר בפלאי חיים אלו באמצעות חוזים המנתקים את הילד מהוריו.

הגיע הזמן לקבוע באופן ברור וחד משמעי את זכותו של הילד להכיר את הוריו הביולוגים (זרע וביצית) והפיזיולוגים(הרחם בה התפתח) ולגדול אצלם. הגיע הזמן לתבוע את חובת האחריות ההורית מכל מי ששותף בהבאת ילד לעולם, ולא לאפשר לו להיפטר ממנה באמצעות חוזה, ובוודאי לא להרוויח מכך כסף. רק במקרי קצה בהם הורה נוטש או פוגע בילדו, ורק אחרי שבדקנו שמעגלי המשפחה הקרובים לא מסוגלים לתת פתרון וניסינו לשקם את מערכת היחסים בין ההורה לילדו ולא הצלחנו, מצווים אנו כחברה לתת מענה באמצעות אפוטרופוס שיגדל את הילד במקום הוריו, תוך חשיפתו לסיפור חייו בהתאם למסוגלותו להתמודד עם סיפור זה. 

 

מיכאל פואה חוקר במכון אחווה מראשי "בוחרים במשפחה" ומחבר הספר "בשורת הצדק"