המדינה והמשפחה

המדינה והמשפחה

בחינת יחסה של מדינת ישראל למושג המשפחה כפי שבא הדבר לידי ביטוי במערכת החוקים וההסדרים.

מחבר: הרב מיכאל פואה

- תקשיב לי!
- אני מקשיב לך דבר דבר – אומר לך חברך תוך כדי עיון בספר או גלישה באינטרנט.
- בכל זאת אני רוצה שתקשיב לי!
- דבר דבר אני שומע.
- לא, אני רוצה שתקשיב לי!!!

מה הפשר לשיחה מעין זו שרובנו חווינו לא פעם? הפשר הוא הפער שבין שפת הגוף האומרת כולה "אתה לא מעניין אותי, אני עסוק", לבין האמירה בשפת הפה. איננו מאמינים לחבר הטוען שהוא מקשיב כאשר שפת גופו משדרת את ההפך הגמור.

לא רק בין חברים קיימות שיחות מעין אלו, גם בין מדינה ומנהיגי ציבור לבין העם הציבור המונהג. יכול מנהיג כמו סטלין לדבר על חופש, ובאותה שעה לחסל כל מתנגד. אין ספק שהשפה שמשכנעת אותנו יותר והיא למעשה הדבר האמיתי ואולי היחיד בקשר שבין הפרט למדינה היא מערכת החוקים וההסדרים שמנהיגי הציבור קובעים.

לאור האמור, ברצוני לבחון את יחסה של מדינת ישראל למושג המשפחה כפי שבא הדבר לידי ביטוי במערכת החוקים וההסדרים.

המשפחה במשמעותה הקלאסית בה יש אבא, אמא וילדים היא כמובן המבנה הטבעי והבריא ביותר. מוסד המשפחה בעם ישראל הוא בעל ערך עצום. המעגל הראשון בו נדרש האדם לקיים את מצוות ואהבת לרעך כמוך הוא ביחס לבן הזוג. רבות מהמצוות כמו שבת, החגים, דיני טהרת המשפחה, הלכות צניעות, ועוד ביססו את מבנה המשפחה היהודית כמוסד איתן המעניק חום ויציבות לפרט בתוך החברה. אין ספק שמשפחה בה מערכת היחסים היא תקינה וטובה היא ברכה גדולה לחברה ולעם. במדינה יהודית ניתן לצפות ליחס של כבוד ועידוד למוסד המשפחה. בחינה מדוקדקת של "שפת הגוף" של המדינה קרי מערכת החוקים וההסדרים הנוהגים בה מגלה תמונה הפוכה. מדינת ישראל משדרת באופן חד משמעי - איננו מעונינים במבנה המשפחה, נהפוך הוא כדאי לכם מאוד לפרק את התא המשפחתי, או יותר נכון לבנות אותו ללא מחויבות זוגית. רוב אזרחי ישראל החיים בתוך מסגרת משפחתית עושים זאת מכוח אמונתם ומסורתם ובניגוד ברור לשדר זה, אולם הם מופלים לרעה. אזרחים רבים סופגים לאט לאט את המסר אשר המדינה משדרת כפי שנוכיח בהמשך, והתוצאה נראית בשטח בשבירת התא המשפחתי.

נקדים ונאמר שישנם אספקטים רבים לבחינת יחס המדינה למושג המשפחה אך במאמר זה נבחן את הדברים רק במישור הכלכלי.

משפחת לוי היא משפחה עם 4 ילדים. גב' לוי לא עובדת, ומר לוי מרוויח 10000 ₪ בחודש. משפ' לוי תשלם 1629 ₪ מס הכנסה. לו היה מר לוי רווק כמו חברו עמרי המגדל 4 ילדים הוא היה משלם רק 739 ₪ כלומר פחות 890 ₪ בחודש שהם 10680 ₪ בשנה. לרווק יש אמנם הוצאות שאין לנשוי על הטיפול בבית ובילדים, אך למר לוי יש בבית אישה שעליו לפרנס. מדוע יזכה מר עמרי הרווק שהחליט לגדל את ילדיו לבד בלי חום אם וחיק משפחה, בכ- 900 ₪ לחודש יותר ממר לוי הנשוי?

לו לדוגמא היו למש' לוי 8 ילדים הפער היה גדל ל-1600 ₪ בחודש. ולו היינו מציעים בפניכם את כל הקומבינות שעושים היום זוגות המצהירים על חיים בנפרד, וחיים בכל זאת ביחד אך בלי קשר נישואים מחייב, הייתם מגיעים לסכומים הרבה יותר גדולים. הפער הזה נכון לא רק בסכומים של עשרת אלפים שקל, לו מש' לוי הייתה מרוויחה רק 5000 ₪ בחודש היא הייתה משלמת 3168 ₪ מס הכנסה יותר ממר עמרי. מספר הילדים במקרה זה לא היה משפיע על שיעור המס.

מס ההכנסה הוא רק סעיף אחד בהפליה. גב' לוי המגדלת בשמחה 8 ילדים החליטה להכניס את ילדה בן השנה למעון כדי שהיא תוכל להתפנות במשך היום לעבודות משק ביתה, דבר שיאפשר לה להתפנות למתן תשומת לב וחנוך לילדיה בחוזרם אחר הצהרים הביתה ממוסדות החינוך השונים. כאשר היא ניגשה לרשום את ילדה למעון היא גילתה שהיא תצטרך לשלם 1481 ₪ לחודש עבור התענוג. כמובן הטיפול ב-8 ילדים ומשק הבית הקשור בכך לא הופך אותה לפי החוק לאישה עובדת, ולכן עליה לשלם תשלום מלא עבור המעון. לעומתה מר עמרי אשר הכנסתו החודשית היא כשל בעלה ואין לו אישה לפרנס ישלם רק 415 ₪. כלומר פער נוסף של 1065 ₪ בחודש שהם 12780 ₪ לשנה נפער בין מי שהחליטו לקשור את חייהם יחד בצורה מחייבת כזוג וכמשפחה, לבין מי שבחר להביא ילדים לעולם בלי להתחייב לשותפות זו.

בנוסף, למר עמרי בהיותו "חד הורי" מושג מעוות עליו צריך לדון במאמר מיוחד, יינתן גם סיוע במענק לימודים מהביטוח הלאומי בשיעור של כ-750 ₪ לשנה עבור כל ילד בגיל 12-14 וכ- 1350 ₪ עבור כל ילד בגיל 6-11. צרוף סכומים אלו יוביל אותנו למסקנה הברורה מדינת ישראל שולחת תמריץ למר עמרי או יותר נכון לכל איש ואישה שבחרו לגדל את ילדיהם לבד בלי משפחה במובנה הביולוגי הטבעי והמסורתי בשיעור שנע בין 10000 ₪ לשנה ועד 30 ואפילו 50 אלף ₪ בתכנון נכון וניצול מלוא הזכויות.

החמלה הטבעית לחלש, לאלמנה ולגרוש/ה שנאלצ/ה להתגרש בנסיבות בהם לא יכל/ה להמשיך בחיים משותפים, הפכה לעידוד לשבירת המסגרת המשפחתית על ידי סיוע כלכלי משמעותי למי שבוחרים להתגרש, או מראש לא לקחת אחריות ולחיות כזוג.

 

מה ניתן לעשות?

בעולם נהוגות למעשה שתי שיטות התייחסות ליחידת המיסוי האחת מסתכלת על הפרט הבודד כיחידת מיסוי והשניה בוחרת במשפחה כיחידת המיסוי הבסיסית. במדינת ישראל למעשה נוהגת השיטה המחשיבה את הפרט כיחידת המס הבסיסית עם תיקון קל של נק' זיכוי אחת במקרה שבן הזוג אינו עובד. שיטה זו היא שגורמת לעיוות הנורא שתואר לעיל. כיוון שאת נק' הזכות עבור ילדי המשפחה מקצה המדינה רק לאישה העובדת או במקרה של חד הורי למי שנושא באחריות על הילדים. אילו במשפחת לוי הייתה גב' לוי יוצאת לעבודה ומר לוי היה נשאר לטפל בילדים ובמשק הבית לא היה נוצר הפער בסך 12780 ₪ לשנה במס ההכנסה, ומש' לוי הייתה זכאית להשתתפות בשכ"ל של המעון. כלומר מדינת ישראל בעצם מנסה לכפות על מש' לוי את תפיסת העולם על פיה אישה צריכה לצאת לעבוד מחוץ לבית גם בזמן שהיא עסוקה בדבר החשוב מכל עבורה ובסופו של דבר עבור המדינה בטיפוח ביתה ובגידול ילדיה בנחת ובשמחה. בפועל בחלק גדול מהבתים המפרנס היחיד הוא הבעל, ובמקרים אלו אין שום משמעות לגודל המשפחה ביחס להכנסתו. כך יוצא שמפרנס יחיד למש' ברוכת ילדים משלם בשנה אלפי שקלים אפילו על משכורת חודשית של 5000 ₪ בעוד מי שחי כרווק או גרוש פטור מתשלומים אלו. גם באותם משפחות בהם האישה עובדת כמעט ולא נהנים מנק' הזיכוי עבור הילדים כיוון שלמעלה מ- 56% מהנשים העובדות נמצאות מתחת לסף המס. אם כן מדינת ישראל למעשה מתחשבת בגודל המשפחה ביחס לחישוב המס רק בחד הוריות ולא בזוגות נורמלים. לא פלא אם כן שבשנים האחרונות מאז נכנסו הוראות החוק החדשות ביחס למשפחות חד הוריות לתוקפם חל בכל שנה גידול של כ- 10% במספר המשפחות החד הוריות.

הנחת היסוד שלנו לעומת זאת היא שגידול משפחה בריאה היא טובת העם. לצורך גידול משפחה בריאה יש להקצות משאבים כלומר אחד מבני הזוג צריך להשקיע זמן = עבודה בטיפול בילדים ובמשק הבית. לאמר: אי אפשר להתייחס לאישה המטפלת ב-3 ילדים קטנים בני שנה שלש וחמש כאישה שלא עובדת. אין צורך שהמדינה תתערב ותקבע מי מבין בני הזוג יעשה את מלאכות הבית והטיפול בילדים אך יש צורך בקביעה באיזה מצב אנו מצפים משני בני הזוג לצאת ולפרנס את בני ביתם, ובאיזה מצב אנו מתייחסים לאחד מבני הזוג כעובד כאשר הוא למעשה מבצע את עבודות הבית. הייתי אפילו מוסיף אפשרות שלישית בה אנו מעודדים את אחד מבני הזוג להישאר בבית כדי לבסס בית רגוע המגדל את ילדיו מתוך מתן תשומת לב וטיפול מרביים לילדים דבר שיחסוך הרבה צרות והוצאות בעתיד.

יחידת המיסוי על כל משמעויותיה צריכה להיות אך ורק המשפחה ולא הפרט. כלומר חישוב דרגת המס ונקודות הזיכוי צריך להיות למשפחה ולא לפרט. החלטה מעין זו תמחק מיידית את הפער בין מר עמרי למש' לוי, כיוון שנקודות הזיכוי עבור הילדים שרק מר עמרי נהנה מהם יחשבו לזכות כל המשפחה כולל מר לוי שעד היום לא נהנה מהם.

חשוב להדגיש - ההחלטה על יחידת המס האם היא למשפחה או לפרט היא החלטה ערכית ולא תקציבית. בנוסף יש צורך להדגיש שחישוב בשיטת המס כאשר יחידת המס היא המשפחה, לא יפגע כלל במשפחות החלשות של האלמנות והגרושות. יחד עם זאת לדעתי יש לבצע הפרדה ברורה בין רווקים ורווקות שבחרו מרצונם להביא לעולם ילדים יתומים מהורה אחד. הקושי בענין זה הוא לא רק כלכלי אלא בראש ובראשונה ערכי. לדעתי על החברה ועל המדינה לשדר מסר ברור בענין ולכן הצעתי היא שבמקרים אלו כלל לא ינתנו נק' זכות עבור הילדים.

 

לסיכום:

מערכת החוקים וההסדרים הציבוריים כגון מס הכנסה, ביטוח לאומי וכד' משקפים מחד הלכי מחשבה של יוצריהם, ומצד שני הם משדרים מסר לציבור מסר אשר משנה דפוסי התנהגות חברתיים.

דרושה היום מנהיגות אשר תבטא את ערכיו של העם, מנהיגות אשר תחזק בעזרת חקיקה נכונה את אבן היסוד של בנין העם את מוסד המשפחה.