למה אימותינו היו פחות פוריות מנשות דורנו?

ידוע שבעבר היתה תמותה גדולה יחסית של תינוקות; בנוסף - מקובלת הדעה שאמותינו גם הניקו זמן רב את ילדיהן, וכך חלפו כשלוש שנים לפחות בין הריון להריון. אך אין בסיבות אלו עדיין הסבר מספיק למספר הקטן-יחסית של הילדים ברוב המשפחות בעבר, ובמיוחד כשהאמהות התחתנו בגיל צעיר מאוד!

ניתן לחלק את כיווני המחשבה לפתרון השאלה הזו לשני חלקים - המישור הרפואי-גינקולוגי, והמישור החינוכי-אמוני:

במישור הרפואי - תופעת מיעוט הילדים היחסית בעבר, בניגוד למה שמתרחש היום במשפחותינו בעידן הרפואה המודרנית, עשויה להיות מוסברת אם נניח שאמהות רבות סבלו מאי-פוריות משנית (דהיינו אחרי שהאשה כבר ילדה פעם אחת ויותר) מסיבות שונות:

א. גיל הפוריות של האשה הוא די מצומצם (בין גיל 20 ל40- לערך), ויתכן מאוד שהרבה נשים לא סיימו את העשור הרביעי לחייהן עקב תמותה אימהית בלידות ובהפלות ובעקבותיהן, וכן במחלות אחרות.

ב. בסביבות גיל 35, במקביל לירידה הדרגתית בפוריות האישה, קיימת תופעה של קיצור ההפלגות בין הווסתות, ובהתאם נוצר מצב של "עקרות דתית" - בו האשה "מפספסת" את תאריך הביוץ שלה מפני שהיא טובלת במקווה אחרי שתקופת הביוץ הסתיימה. היום יש בידינו די ידע על מנת להבין את התופעה ולטפל בה תרופתית, מה שאין כן בעבר.

ג. אחת הסיבות המובהקות לאי-פוריות משנית היא הידבקויות תוך רחמיות[א]. יש להניח כי בעקבות טיפול לקוי במהלך ההריון, וגורמים רבים אחרים הקשורים לאורח החיים ולתזונה שהיו בימים ההם, היו יותר הפלות טבעיות ולידות מוקדמות, שהותירו בעקבותיהן הידבקויות. היום מקובל לרוקן את הרחם לאחר כל הפלה בצורה מסודרת ושיטתית ע"י גרידת הרחם, על-מנת להכין את הרירית להריון הבא, ובכך להימנע מהידבקויות תוך רחמיות; בעבר טיפולים אלו לא היו מקובלים, כי לא הכירו את תופעת ההידבקויות ולא טיפלו בה. היום גם קיים מכשור מתוחכם לצורך אבחון וטיפול בבעיה זו, כמו ההיסטרוסקופ למשל.

ד. בעבר התרחשו אירועים לא-מעטים של דמם חזק אחרי לידה (לא הכירו אז אמצעים מלאכותיים המסייעים לכיווץ הרחם) שגרמו לעיתים לתמותת אמהות. בנוסף על כך, פעמים רבות בעקבות הדמם החזק נוצרה פגיעה קשה בהפרשה של ההורמונים מיותרת המוח - כולל ההורמונים האחראים על מחזור הווסת ועל הפוריות. הנשים שנפגעו מכך המשיכו לסבול מאי-פוריות משנית במשך שנים רבות.

ה. יתכן שבעקבות מצגים פתולוגיים בלידה, עוברים גדולים וכד', נוצרו במקרים רבים קרעים בנרתיק או ברחם שגרמו לסיבוכים מילדותיים ולמות עוברים, וכן מקרים רבים שנסתיימו בהידבקויות באגן עקב זיהומים שלא אובחנו ולא טופלו כיאות. כן לאחר ניתוחים קיסריים אירעו הרבה יותר זיהומים באגן, שעשויים היו לגרום להידבקויות בחצוצרות וברחם. כמו-כן אירעו זיהומים שונים (כגון בעקבות מחלת השחפת) שגרמו לדלקות באגן, דלקות שגרמו לפגיעה קשה בחצוצרות ובתפקודן.

ו. היה קיים פחות ידע באבחון של ליקויי פוריות למיניהם, כולל מצב של הפרעות הורמונליות כתת-פעילות בלוטת התריס, הפרשת יתר של פרולקטין ("הורמון החלב") ועוד; לכן נשים רבות סבלו מהפרעות לא-מטופלות בביוץ.

ז. היתה מודעות פחותה לכל התחום של אי-פוריות הגבר; יתכן גם שגברים נחשפו הרבה יותר מאשר היום למצבי חום או חומרים רעילים לאשכים. בנוסף - היום קיימים פתרונות חדישים ביותר ומוצלחים במיוחד לליקויים חמורים בפוריות הגבר, כולל טכנולוגיות של שאיבת זרעים מהאשך, הזרעה מלאכותית והפריה חוץ-גופית, שאז לא היו קיימים. כמו-כן ישנם טיפולים תרופתיים ואחרים לליקויים משניים בתפקוד המיני אצל הגבר (דבר מצוי מאד עם עליית גיל הגבר מעל גיל 40) שלא היו קיימים אז - הסבר אפשרי נוסף לאי-פוריות משנית.

ח. יתכן שבעבר היו קיימים יותר מצבים שהצריכו פרישות ממושכת בין בני הזוג (מקווה טהרה לא כשר או לא נגיש[ב], פרידות בעקבות פרעות או בעקבות קשיי חיים אחרים שגרמו להיווצרות מרחקים גדולים בין בני הזוג לתקופות ארוכות, כאשר דרכי הגישה היו מעטות); פרישות זו גרמה בהכרח למיעוט הפוריות. כמו-כן יתכן שהיו קהילות מסוימות שנהגו להחמיר בהלכות נידה ובדיני פרישות מעבר לעיקר הדין, וגם זה עלול היה למנוע או לדחות הריונות.

אך מעבר למישור הרפואי, יש לגוע בתחום האמוני: יתכן שדור לאחר השואה, לאחר המשברים הקשים שעברו ההורים בנערותם ובבגרותם (כולל משברים בתחום בריאות הגוף והפוריות), קיימת אצל ילדיהם מוטיבציה גבוהה - באופן גלוי ובתת-מודע - לשקם את עם ישראל הן מספרית והן איכותית [ג].

 

ואם על המציל נפש אחת מישראל נאמר שכאילו קיים עולם מלא – על המוליד ומגדל ומחנך ומטפח נפשות רבות על אחת כמה וכמה!

 

ועל כך תבוא ברכה על כל נשות ישראל ברוכות הילדים.

 

[א] תסמונת ASHERMAN. הידבקויות הן רקמות צלקתיות המחברות בין רקמות ואיברים, הנוטות להתפתח לאחר דלקות וניתוחים.

ב.  ראה בחלק ח' של שו"ת אגרות משה בהקדמת נכדי הרב פיינשטיין זצ"ל (עמ' 19), שהרבנית פיינשטיין ז"ל לא רצתה לסמוך על כשרות המקווה של ליובאן עירה בתקופה הקומוניסטית (למרות שבעלה הרב, מרא דאתרא, פסק לאחרים שהמקווה כשר בשעת הדחק), ובמשך חמש שנים פרשו ר' משה ואשתו זה מזו, עד שהצליחו לעזוב את רוסיה ולעבור לארה"ב!

ג. מוטיבציה זו מביאה לעיתים גם ללחץ חברתי מסוים, שגם הוא עשוי להיות מהגורמים לריבוי מספר הלידות במשפחות רבות.