מחבר: ד"ר חנה קטן
אז למה 'זה' לא קורה? מה מונע בעדן להיות במצב שסוף סוף זה יקרה? אולי המודעות העצמית הניכרת שבהן לא משאירה מקום לאדם נוסף במעגל הקסום של חייהן התוססים.
אז טעיתם. אין זה כי אם תעתוע. בתחתית של קופסת החלומות הכמוסה נמצא אצל כל אישה החלום היקר מכל - רצונה ליישב את העולם. היא כמהה לילד משלה. זהו צורך קיומי, בסיסי, שעליו לא תוכל לוותר לעולם. וזו גם זכותה - היא רוצה 'חוטרא לידא ומרא לקבורה' ([ילד שישמש] כמשענת ליד [לעת זקנה] וכמעדר לקבורה), מישהו קרוב ואהוב שידאג לה בזקנותה ויתאבל עליה אחרי פטירתה...
אך היא בקונפליקט – החברה ורבניה אינם רואים בעין יפה הולדת ילדים מחוץ לנישואין גם אם מדובר בתהליך שאין בו למעשה שום עבירה. והאמת שגם היא תוהה אם זה הוגן להביא ילד לעולם ללא זהות אבהית, כאשר התהליך והיוחסין אינם 'בהכשר הבד"ץ'. אבל היא כל כך חוששת לאבד את החלום... ואמנם קיימת דרך ביניים, לא לוותר על הנסיך אבל גם לא ללדת מחוץ לנישואין - הקפאת ביציות, 'כספת' שבה יישמרו הביציות היקרות במצב תקין עוד כמה שנים, גם כשאחיותיהן שנשארו בתוך הגוף כבר לא יהיו ראויות להריון. מעין תכנית חסכון. היא מחייגת למרפאת הפריון..
אז יש עוד תקווה.
הן חיות בתוכנו. הן, מוערכות, חכמות, מצליחניות. אך יש להן סוד. זה קורה להם שוב ושוב, ואין כרגע פתרון רפואי באופק. שוב תחילת הריון, מתחילה הציפייה, ומהר מאוד מגיעה ההתרסקות. כמה זמן תוכל עוד לשאת את הכאב בליבה?
מדובר באשה שמפילה פעם אחר פעם, כאשר לאחר בירור מתיש הרופא, חמור הסבר, מניד את ראשו כה וכה ומכריע כי הרקע לכך הוא בעיות גנטיות מסוימות אצל העובר, שגורמות להפסקת ההריון עוד בשלביו הראשונים.
והנה, חלה התפתחות טכנולוגית-רפואית מעניינת שתעמוד אולי לצידה - תינוק ראשון בעולם נולד בהפריה חוץ-גופית לאחר שעבר לפני החזרתו לרחם הליך של סריקה מלאה של הגנום העוברי, זאת על מנת לאפשר למומחי המעבדה לברור בין הביציות המופרות את זו שקטן הסיכוי שתקרה לה הפלה על רקע עוברי. בודקים את המטען הגנטי של העוברון לפני ההשרשה, ורק עובר שמתברר שהוא תקין לחלוטין מבחינה גנטית מוחזר לרחם. וכך היה. ההריון ה'יקר' הזה התפתח באופן תקין וטבעי, והתינוק הראשון שנולד בעקבות הפרוצדורה הזו הגיח לאוויר העולם.
אז יש עוד תקווה.
היא אישה לגמרי לא צעירה. בעלה החדש, הרשל, מתקרב לגיל הפנסיה. אך מה משנה הגיל הכרונולוגי - העיקר הוא ההרגשה הפנימית, לא? אמנם הברכיים זועקות, ושאר הפרקים אומרים גם הם שירה, אך היא מרגישה צעירה כמעט כביום היוולדה. בת נ' כבת כ'. והיא חיכתה לזוגיות הזו שנים רבות ויקרות. כעת, כאשר כבר אין לה אורח כנשים ונראה כי הרכבת כבר עברה ופסחה עליה, היא לא מתכוונת לפספס הזדמנות מסוג אחר..היא מחייגת למרפאת הפריון...
וגם היא אישה מרשימה בהחלט. היא הקימה משפחה לתפארת. הוא היה הבכור שבחבורה. עלם חמד יפה עיניים. והנה, גבוה הוא מכל העם, מדי חאקי לגופו התמיר, התיק הכבד על כתפו, מנפנף הוא לה לשלום, וברכת הדרך בפיה - יהי רצון... שתוליכינו לשלום, ותגיענו לחיים ולשמחה ולשלום, ותחזירנו לשלום... אך המדים בצבע זית התערבבו באחת באדום האדום הזה. נפל על משמרתו. ודמעותיה על לחייה... והיא מקבלת החלטה - בשורת חיים חדשים תוכל אולי לעמעם את הכאב. היא מחייגת למרפאת הפריון...
הן חיות בתוכנו, אך הן שונות מכולן. הן עצמאיות, מצליחניות, אימהות לתפארת, אך מאחורי הקלעים הן מנהלות חיים של בדידות נוראה, חיים בהם אין דמות גברית לקדש על היין או לבנות סוכה, לתקוע בשופר ולסעוד עמה את סעודת הפורים או לנהל את סדר הפסח. הן מודרות מחלק גדול מחברתן הטבעית, לא במודע חס ושלום. אך התחושה קיימת, והמציאות זועקת. הן מאד רוצות לפתוח דף חדש, אך הן מרגישות שהן נושאות עליהן מין אות קין. הרי יש כאלו שיחשבו על נשים גרושות - מי יודע אם כל זה איננו באשמתן, אם מה שקרה לא קרה באחריותן המלאה? ואז השנים עוברות להן, ומגיע גיל השידוכים של הילדים, ושוב - אות הקין עומד לעיתים כתריס בפני הקשר המוצע, בלי שום הצדקה. ואז מגיעה אליה הישועה, ועין אחת לא נשארת יבשה בזמן החופה מרוב התרגשות... וארשתיך לי לעולם... ומה הלאה? אף שהיא כבר לא צעירה, וחדלו המערכות מלפעול, שניהם רוצים לצאת לדרך יחד וליצור חיים חדשים בצוותא. אין הרי דבק חזק מזה, אז הם מרימים טלפון למרפאת הפריון...
לאחרונה נולד התינוק הראשון בעולם בעזרת שיטה חדישה, בה 'עוררו לתחיה' את שארית הזקיקים שנותרו אצל נשים בגיל המעבר. הנשים עברו הוצאה ניתוחית של השחלות. אחרי בקרה וניקוי מדוקדקים השחלות נושאות הביציות נחתכו למקטעים, שעברו תהליך כימי מסוים שאמור 'לעורר' את הביציות ה'זקנות' ולרענן אותן. לאחר הטיפול הוחזרו מקטעי השחלה לאגן, הזקיקים החלו להתפתח, ולאחר גירוי הורמונלי מתאים נוצר הריון שהסתיים לראשונה בלידה.
אמנם מדובר בטיפול מורכב, שהוא עדיין ממש ב'חיתוליו', אך במקרים של צורך יש בכך בשורה אמתית למי שרוצָה ללדת בגיל מבוגר ילדים משלה, ללא תרומת ביצית. אך גם אם תזדקק לתרומת ביצית, הרי שכבר משלב עוברי של שמונה תאים [שלושה ימים לאחר ההפריה], העובר שוכן ברחמה, ניזון ממנה, והיא משפיעה עליו שפע ברכות. היא תזכה לחוות לידה, והנקה, ותלווה את בנה , מבטן ומלידה, לאורך ימים ושנים, ובכך גם תזכה את בעלה בקיום מצוות פרו ורבו....זה נכון לנישואים שניים בגיל מבוגר, וגם נכון לאם השכולה , שתרצה בלידת תינוק , כעין תחליף לזה שעזב אותה לאנחות.
אז יש עוד תקווה...
'ואומר לך בדמייך חיי'