לא מתחת לפנס

לא מתחת לפנס

פעם אחר פעם אנו מזדעזעים בצדק מרצח של אישה בידי בן זוגה. יש מי שרואים בכל אירוע של אלימות במשפחה ביטוי ל"שוביניזם גברי" או "פטריארכיה דכאנית". במציאות יש אלימות נשית לא פחות מאשר גברית, אלא שהגברית מסוכנת יותר ולכן היא מטילה יותר אימה. הניצחון על האלימות במשפחה לא יהיה בנוק אאוט, אלא בנקודות.

תאריך: שבט תשפ"א מחבר: הרב עזריאל אריאל

הרצח בנעלה מזעזע עד עומק הנפש, במיוחד כשהוא מתרחש ביישוב סמוך, 20 דקות נסיעה מן הבית שלי.

     כרב קהילה וכמי שעוסק בטיפול זוגי, אני פוגש שוב ושוב את המקרים הקשים של האלימות במשפחה. ישנם מקרים בהם הצד האלים הוא הגבר, וישנם מקרים בהם הצד האלים הוא האישה. היצירתיות השטנית המצויה בחלק ממקרי האלימות אינה נתפסת בהיגיון אנושי. וקל וחומר, כשהדברים מגיעים לידי רציחה של האדם הקרוב ביותר.

גם כאשר לא מגיעים למקרי הרצח המחרידים, מחיריה של האלימות הזאת הנם בלתי נתפסים. היא מוחקת את הנפש של הקורבן. היא מזהמת את נפשו של התוקפן. הנפגעים הקשים ביותר הם הילדים החשופים לאלימות, כאשר במקרים רבים היא יוצרת אצלם צלקות עמוקות ביותר שלא תמיד יש בידינו לרפא אותן.

     יש מי שמחזיקים בידם הסבר מנצח. הם טוענים שהאלימות במשפחה נובעת מתודעה שגויה של הגברים כאילו נועדו לשלוט בנשותיהם. לדעתם, אם רק נשקיע משאבים בחינוך לשוויון מגדרי, והתופעה הבזויה הזאת תיעלם. אולם ההסבר הזה – כהסבר גורף – הוא פשוט לא נכון. אמנם ישנם תתי מגזרים שאכן יש בהם אלימות נגד נשים על רקע תרבותי זה, והם דורשים טיפול נקודתי, אולם זה לא מאפיין את החברה הישראלית בכללותה. גם מחקרים וגם ניסיון מקצועי מצביעים על שיעור דומה של אלימות הרסנית בקרב שני המינים. האלימות הגברית מסוכנת יותר רק בשל כוחם העודף של הגברים והזמינות שלהם לכלי נשק; ועל כן האלימות כלפי נשים מאיימת הרבה יותר ומקוממת יותר את דעת הקהל.

     יתרה מכך. המחשבה כאילו יש בהישג ידינו פתרון "מן השורש" היא אשליה. האם נעמיד שוטר חמוש בסלון של כל משפחה? האם גם נעמיד שוטר נוסף שישמור על השומר? האם נבטל את מוסד המשפחה כדי שלא תהיה "אלימות במשפחה" ונאמין שהאלימות לא תתרחש במגרש אחר? התפיסה הרדיקלית, שאינה מוכנה להכיר בקוצר ידה של האנושות לבער לחלוטין את נגע האלימות, לוקה באותה אובססיה לשליטה בה היא מבקשת להילחם.

     האם המשמעות היא שנשב בחיבוק ידיים? – לא ולא. לאחר שפיזרנו את האשליה שיש בידינו פתרון מושלם, נעשה כמיטב יכולתנו להפחית את המקרים הללו כמה שיותר. וכאן אציע רעיון אחד מני רבים. אחת הסיבות לאלימות היא אילמות. כאשר ישנו קונפליקט זוגי שלא מצליחים ליישב אותו בשיחה, עלולה להיווצר תחושה קשה של חוסר אונים, המעודדת לעתים תגובה אלימה.

     חשוב מאוד לסייע לזוגות ללמוד דרכי תקשורת אפקטיביות למצבים של קונפליקטים טעונים. המטענים הרגשיים גוברים בשיח בו כל אחד ממוקד במימוש הזכויות שלו. תקשורת אפקטיבית צריכה לכלול בתוכה הכרה הדדית בצרכים הרגשיים של שני בני הזוג. כאשר כל אחד רואה את זולתו ורואה את הצרכים שלו כראויים לסיפוק, לא פחות משהוא רואה את עצמו ורואה את צרכיו שלו ראויים לסיפוק – המטענים הרגשיים הכבדים המלווים את הקונפליקט מתחילים להתפוגג. כאשר כל אחד מקבל הכרה ברגשות, בעמדות ובצרכים שלו. כאשר כל אחד זוכה להכרה בהיותו ראוי לטוב, הוא כבר לא מרגיש חסר אונים מול הקונפליקט.

     מזעור התופעה המזעזעת של אלימות במשפחה הוא צו השעה. ביעור האלימות משול למטבע זהב יקר ערך. אולם אין טעם לחפש אותו "מתחת לפנס" ולאשר באמצעותו הנחות אידיאולוגיות מוקדמות. יש לאסוף את השברים שלו מכל המקומות בהם התפזרו. את האלימות לא ננצח ב"נוק אאוט" אלא בנקודות.